אז סיימנו עם וושינגטון ומרתון המוזיאונים ועשינו נסיעה ארוכה, הזויה ודי מטורפת משם לניו יורק.
הגענו עייפים, תשושים, חצי מתים ולא לגמרי שפויים.
אבל הגענו.
ניו יורק גדולה.
אני לא מתכוון במשמעות המטאפורית, אני מתכוון פיזית, היא מכסה שטח כמעט בלתי נתפס. אתה נוסע שעתיים ברכבת דוהרת ואתה עדיין בתוך העיר. לוקח קצת זמן למימדים להיקלט.
היתה לנו בשלב מסויים תוכנית לקחת מלון בניו ג'רזי - זה לא נראה כל כך רחוק - זה רחוק מאוד. נהגנו את המרחק הזה בדרך לעיר, זה רחוק ויקר.
אחרי שמתגברים על ההלם הראשוני, ועל ההלם המשני מהרכבת התחתית, העיר מתחילה להלהיב. הספריה הציבורית של ברוקלין נראת כמו מקדש בבלי (כולל הספינקסים המוזהבים), יש מקדשים מצריים שלמים בתוך המטרופולין ושיפוץ של שני קווים של הרכבת התחתית נוצן לך תחושת קנ"מ חדשה למה קצת שיבוש בתחבורה ציבורית יכול לעשות.
